שבת | ראש השנה | יום הכיפורים | סוכות | שמחת תורה | ט"ו בשבט | פורים | פסח | שבועות | תשעה באב
השבת
מנהגי השבת
   והלכותיה

אלטרנטיבות 1
אלטרנטיבות 2
אחר

השבת מאזכרת את הברית שבין אלהים לבני ישראל "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם" (שמות לא, ט"ז).

במשך דורות רבים חרפו היהודים נפשם למען השבת וברית המילה, וכבר אמר על כך אחד-העם "יותר משישראל שמרו את השבת שמרה השבת אותם" (כל כתבי אחד העם, רפ"ו). יום המנוחה נקבע ליום השביעי בשבוע משום שעל פי סיפור הבריאה ביום זה נח אלהים "מששת ימי מעשה".

השבת מאפשרת הזדמנות שבועית לחידוש הכוחות והתקווה, והפכה לאבן יסוד בהתפתחות היהדות במרוצת השנים. הרעיון של הקצאת יום מנוחה בשבוע תפס גם אצל לא-יהודים: נוצרים ופגאנים אשר בחרו גם הם ביום מנוחה שבועי (בתחילה בשבת, כדרך היהודים, ולאחר מכן, ביום ראשון בשבוע).

השבת התנ"כית
"ויברך אלהים את יום השביע י ויקדש אותו" (בראשית ב, ג). קדושת השבת היא בעלת משמעות בתנ"ך: כהנים ונזירים הם קדושים, משום שהם נפרדים מהעם ומשרתים את אלהים. העם היהודי הוא עם קדוש משום שהוא שונה מאומות העולם בכך שהוא עובד את האלהים.

היות שאלהים שבת ממלאכתו בשבת, כך שומה גם על היהודים לשבות מעבודה. הדגש על הקדושה, הנובעת מהתמסרות לאל, יצר אווירה של הדרת קודש וסגפנות סביב שמירת השבת. פרשנותם של חכמי התלמוד לציווי המקראי "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ, ח) הינה "זוכרהו על היין" (פסחים קו, ע"א). אין בידינו מידע מדויק על אודות הקידוש המקראי, אך בתלמוד מסופר שהשבת קודשה במילה אחת שנאמרה על ידי העם: "מקודש" (בדומה לטקס הנישואין בימינו)

בשבת המקראית הדגש היה על התעלות רוחנית, ולאו דווקא על הנאה חומרית (סעודה וכו'), אף כי יש להניח כי החוואי שקיבל יום מנוחה בשבוע, לבש באותו יום בגדים שונים ושינה מהרגלי אכילתו.

השבת הפוסט-מקראית
"ויאמר מדוע אתי הולכתי אליו היום לא חודש ולא שבת, ותאמר שלום" (מלכים ב' ד, כ"ג). בשבת, הוחלף לחם הפנים (של בית המקדש) בלחם משנה (שתי חלות), ושומרי המלך התחלפו. יש הסבורים כי השבת קיבלה את אופיה השמח, המעמיד במוקדה את ה"עונג", רק בימי הנביאים, על פי טקסט בספר הושע (מאה 8 לפנה"ס) שבו הנביא מוקיע את עוולות תקופתו, ומזהיר את העם בשם אלהים: "והִשְבַּתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה" (הושע ב', י"ג).

השינוי הראשון באופי השבת מצוי בספר ישעיה (מאה 8 לפנה"ס) "קראו לשבת עונג...וכבדתו" (נ"ח, י"ג). הדגש על "עונג" מורה על שינוי קונספציה, העברת הדגש לסוג של התענגות פיזית או רוחנית.

השבת של חז"ל
כדי לשמור על השבת, הוסיפו הרבנים חוקים ו"גדרות", וגם הפכו את השבת ליום של הנאה שיש בה מימד פיזי בנוסף לאופי הרוחני שהיה לה עד כה. השבת עוצבה כדי לקדם קדושה, אקסטזה דתית, אושר, שלווה, הרמוניה ביתית, רגיעה וגירוי אינטלקטואלי. בנוסף להשפעתה על היחיד, השבת יצרה גם אחדות קהילתית וחיזקה את הקשרים והמבנים הקהילתיים.

כבר במאה ה-5 לפנה"ס נחקקו החוקים הראשונים שנועדו ליצור "אווירת שבת". עזרא הסופר פסק שכביסה משפחתית תיעשה בימי חמישי ולא בימי שישי, כדי להבטיח שיהיו בגדים נקיים לקראת השבת, ושלעקרת הבית יהיה די זמן ביום שישי כדי להתכונן לשבת (בבא קמא פ"ב ע"א) "ושיהו מכבסין בחמישי בשבת משום כבוד שבת". תקנה נוספת המיוחסת לעזרא היתה קביעת קריאת התורה בתפילת מנחה בשבת ובימי שני וחמישי. בתקופה זו לא היו בתי כנסת, הקהילות היו מתאספות במקומות מסוימים כדי לשמוע את קריאת התורה. משמע, הקהילות התקיימו עוד בטרם היווסדם של בתי הכנסת.

תפילות השבת ארוכות יותר וכוללות גם את קריאת התורה וגם את תפילת המוסף לשבת. נשים וילדים נוהגים להגיע לתפילות בבית הכנסת בשבת יותר מאשר בימי חול.

נביגציה
דף הבית    
מבואות    
מאגר מאמרים    
מאגר מקורות    
הפעלות    
מחזור חיים    
ימים טובים    
קרן החינוך למען בתי ספר תל"י: רח' אברהם גרנות 4 - ירושלים 91160 - ת"ד 16080
   eitchikli@schechter.org.il  :טל:  6790977 -02  פקס:  6481361 - 02  דוא"ל